רציונליות של החברה כולה

רציונליות של החברה כולה - מודלים של ציפיות רציונליות

           
            בתיאוריה הכלכלית אפשרי בהחלט גם דיון שאיננו מתבסס בהכרח עך התנהגותה של היחידה הכלכלית הבודדת. בדיון כזה, התאוריה מתייחסת אל מכלול הפעילות הכלכלית במשק זה או אחר כאובייקט שיש לו חוקיות משל עצמו, והיא שמה לה למטרה לגלות את החוקיות הזאת במישרין, בלי להיזקק תחילה לגזירת החוקיות מהתנהגותן של יחידות בודדות.   לא ניתן להגדיר את היחידה הכלכלית כרציונלית מבלי לייחס לה התעניינות בשווי המשקל העתידי של השוק. היפותזת הציפיות הרציונליות מניחה כי משתנים כלכלים נוצרים באמצעות תהליכים סיסטמטים. היחידות הכלכליות לומדות באמצעות כל האינפורמציה הנגישה איזה תהליך קובע משתנה מסוים והן מנצלות ידע זה על-מנת לעצב ציפיות לגבי אותו משתנה. המידע מנוצל בצורה יעילה בכדי לקבוע מהו התהליך שיוצר את המשתנה, ואז אותו תהליך משמש ליצירת הערך החזוי של אותו משתנה. התוצאה הסופית היא ציפיות רציונליות, שמוגדרות ע"י מיוט ( Mute, 1961) כיצירת תחזית של אירועים עתידיים אשר שונים מהתוצאות בפועל רק בטעות האקראית ושהן לחלוטין בלתי תלויות במשתנה שהשתמשו בו ליצירת התחזית.
            אחת מהביקורות המרכזיות על הציפיות הרציונליות (Arrow, 1978) היא שהיחידות הכלכליות נדרשות להיות סטטיסטיקאים מעולים כך שהן תהינה מסוגלות לנתח שווי-משקל עתידי של הכלכלה. שורש הביקורת נעוץ בתפיסה המוטעת שמיוט הציע שיחידות כלכליות תשתמשנה באותו מודל שכלכלנים נעזרים. אומנם היפותזת הציפיות הרציונליות טוענת שכלכלנים מיומנים ויחידות כלכליות אחרות יגיעו לאותן ציפיות, אבל ההיפתוזה אינה טוענת שהם יגיעו למסקנה זו באמצעות אותה מתודה. למעשה בשביל שההיפותזה תתממש, מספיק שלאור תצפיות העבר והניסיון של היחידות הכלכליות תתקיים תפיסה כללית של מידול כלכלי על-מנת לאפשר בידיהם לבנות תחזית הגיונית.
            ביקורת שניה טוענת שכל התפיסה של הרציונליות לא מתקבלת על הדעת בפני עצמה. האם אנו באמת יכולים להניח שכל מקבלי ההחלטות אינטיליגנטים מספיק בשביל להבין ולהשתמש בכל האינפורמציה שעומדת לרשותם? שוב ביקורת זו מתבססת על תפיסה לא נכונה של מה היפותזת הרציונליות אומרת. ההיפותזה לא מיושמת לגבי כל פרט בכלכלה, אלא טוענת שהציפיות הממוצעות הן רציונליות. ודאי יש פעילים כלכליים שצופים תוצאה גבוהה מדי, ויש שצופים תוצאה נמוכה מדי, אבל בממוצע הציפיות הן רציונליות.  
            צריכים לזכור גם שההיפותזה אינה טוענת שכל פעיל כלכלי בודד בשוק יקבץ וינסח את כל האינפורמציה בעצמו וייצור תחזיות בשביל עצמו. בהרבה מקרים אנשים נותנים למישהו אחר לנסח את הציפיות שלהם. למשל, הציפיות של אנשים לגבי האינפלציה מתבססת לעיתים קרובות על תחזיות של כלכלנים בבנק המרכזי. ציפיות אלו מתבססות על מלוא האינפורמציה והן רציונליות. לכן לשוק באופן כללי יש ציפיות רציונליות למרות שציפיות אלו נוצרו ע"י חלק קטן מהחברה. סיטואציה נוספת בא פרטים מרשים לאחרים ליצור את הציפיות שלהם היא שוק העבודה. כאן הרבה סוכנים מוכנים בהחלט להאציל את ניתוח המודלים על נציגיהם הנבחרים באיגודים, ואלא בהחלט מסתיעים ביועצים ובמומחים כלכליים. לכן, הציפיות של השוק בהחלט יכולות להיות רציונליות, גם ללא ההנחה מרחיכת הלכת שכל פרט יוצר בעצמו ציפיות רציונליות. 
            ביקורת שלישית טוענת כי האינפורמציה הנחוצה על-מנת ליצור צפיות רציונליות, אינה תמיד זמינה, או לחלופין השימוש בה יקר. נכון הוא שהפרטים אינם יכולים לדעת באופן אוטומטי מהם המשתנים החשובים בתהליך, אך מה שההיפותזה טוענת, הוא שבממוצע אחרי תקופה מסויימת הפעילים הכלכליים ילמדו מנסיון העבר מהו התהליך, ישלבו את הידע המתפתח עם אינפורמציה עדכנית וזמינה וע"י כך ייווצרו ציפיות. זוהי הסיבה מדוע היפותזת הציפיות הרציונליות נראית כיעילה ביותר בטווח הארוך. היא מתבססת על תהליך למידה אשר לוקח זמן אבל ברגע שהידע נרכש, התהליך שבו נוצר המשתנה יהיה ידוע. חייבים לציין שפרידמן (Friedman, 1979:24) צודק בטענתו כי מה שחסר במודלים של ציפיות רציונליות הוא סיכום ברור של הדרך בה היחידות הכלכליות משיגות את הידע הדרוש להן על-מנת ליצור את הציפיות שיענו על דרישותיהן. כדאי לזכור שהמודלים מתבססים על ההיפותזה ואינם זהים לה. לכן, למרות שהידע על תהליך הלמידה של היחידות הכלכליות הופך את המודלים הכלכליים ליותר תמציתי, היעדרו אינו גורע מההיפותזה עצמה.                                                                     
        טענה נוספת שנשמעת היא שאינפורמציה הכרחית לחלוטין נהפכת ליקרה מדי. מיוט מסביר כי היחידות הכלכליות יכולות לשתף פעולה על-מנת להשיג את האינפורמציה, או שהממשלה תשיג אותה ותספק אותה לציבור.
            הביקורת האחרונה או המסכמת היא שההיפותזה אינה ניתנת לבחינה. התשובה המתבקשת לטענה זו היא שלמרות שציפיות באופן מהותי אינן ניתנות למדידה, היו ניסיונות רבים להכליל אותם לתוך מודלים ולבחון את תקפותם בתוך אותם מודלים. עובדה זו נכונה לגבי כל האמצעים שהוצעו ליצירת הציפיות (כולל מסתגלות ורציונליות). למרות שהניסיונות שנעשו על-מנת לבחון את ההיפותזה אינם מושלמים, הם לא הזיקו להיפותזה וכמובן לא הצליחו להפריך אותה. כדי לראות כיצד מחזיקה ההיפותזה באותם ניסיונות לבחון אותה, חייבים לבדוק חלק מהעבודות האמפיריות.
            לאחר שמאמרו של מיוט התפרסם, נעשו אין ספור ניסיונות להפריך את היפותזת הציפיות הרציונלית אשר נתמכה ע"י הרבה עבודה אמפירית בשווקים הפיננסים ובשווקי הסחורות. אלו שטענו כי הפריכו אותה נמצאו חלשים מבחינה טכנית. חלק גדול מאותם מבחנים אמפירים של הציפיות הרציונליות השתמשו בנתונים מדגמיים על-מנת ליצור ציפיות. אך כאמור, ההיפותזה מתבססת על השוק שבממוצע יהיו לו ציפיות רציונליות ולא לכל פרט או קבוצה קטנה. לפיכך סקר שמראה על תחזיות לא רציונליות אינו בהכרח מצביע על כך שלשוק בכללותו יש תחזיות אי-רציונליות. כל התקפה על היפותזת הציפיות הרציונליות שמתבססת על סקר לא יכולה להיות מוחלטת.
            בעיה נוספת שישנה עם כל הביקורת האמפירית על היפותזת הציפיות הרציונליות היא שהיא מתבססת על מבחנים שלא עמדו קריטריון חשוב. הראוי ביותר לציון הוא זה של צ'ו (chow), מבחן זה נמצא בשימוש אצל הרבה כלכלנים שבוחנים את הציפיות הרציונליות, אבל הרבה פעמים הנתונים שלהם אינם עקביים. כאשר שיטות בחינה אלטרנטיביות בחנו את מה שמבחנו של צ'ו הראה כאי-רציונלי - הם הראו כרציונלי. לכן כל מסקנה אודות אי-הרציונליות של היפותזת הציפיות הרציונליות שמתבססת על מבחנים אלה אינה יכולה להיות מדויקת.
            אלו הן רק שתי דוגמאות לבעייתיות הרבה שמתגלה כאשר עובדים בצורה אמפירית עם ציפיות, לא ניתן להשיג שום מסקנה מוחלטת אודות הרציונליות של הציפיות בשוק באמצעות עבודה אמפירית. כל מה שאנו יכולים להסיק בברור הוא שבשווקים הפיננסים יש הוכחה מוחלטת להיפותזה, בעוד שבשאר סוגי השווקים אין שום הוכחה לא בעד ולא נגד.